מזה חמש שנים וארבעה סרטים שאני נכנס לסרט של דניס וילנב ויוצא ממנו מופתע. בכל פעם מחדש. זה התחיל ב-2011 עם ״האשה ששרה״, שהיה מועמד לאוסקר הזר מטעם קנדה (מולדתו של הבמאי), המשיך ב-2013 עם ״אסירים״, אחד המותחנים המבריקים של העת הזאת, והתגבר בשנה שעברה עם ״סיקאריו״. בכל פעם גיליתי שווילנב הוא במאי מוכשר וערמומי […]
↧